ל-AI שלכם חסר קובץ אחד
אולי הגיע הזמן להפסיק לשפר את ה-Prompt ולהתחיל ללמד את ה-AI מי אתם.
״זה לא נשמע כמוני.״
אני לא יודע כמה פעמים כתבתי את המשפט הזה ל-ChatGPT ול-Claude בשנה האחרונה.
ואז מתחיל הטקס.
כל תיקון בנפרד לוקח עשר שניות. ביחד הם לוקחים את כל השיחה. ובשיחה הבאה, כמובן, מתחילים מאותה נקודה בדיוק.
ומה אם הבעיההיא בכלל לא ה-Prompt?
מה אם הבעיה היא שה-AI פשוט לא מכיר אותנו?
תחשבו על מישהו שעובד איתכם כבר חמש שנים. אתם לא צריכים להסביר לו בכל משימה מחדש איך אתם אוהבים לקבל מידע. הוא כבר יודע.
הוא יודע אם אתם רוצים תשובה של שלושה משפטים או מסמך של שלושה עמודים. הוא יודע מתי אתם רוצים לרדת לפרטים. הוא יודע מה מבחינתכם bullshit, אילו ניסוחים יעצבנו אתכם, ומתי אתם דווקא רוצים שיאתגרו אתכם.
AI, לעומת זאת, בדרך כלל מקבל משימה. לא בן אדם.
AI מקבל את המשימה.לא את האדם שנתן אותה.
חלק גדול מהדרך שבה אני חושב על הנושא הזה הגיע מרעיונות ושיחות של תום אבן. אני לא המצאתי את הרעיון הזה.
למדתי ממנו לא מעט על הדרך שבה AI צריך להכיר אותנו - לא רק דרך המשימה שאנחנו נותנים לו עכשיו, אלא דרך שכבה עמוקה יותר של Context: איך אנחנו עובדים, איך אנחנו חושבים, מה חשוב לנו, איך אנחנו מקבלים החלטות, ומה אנחנו רוצים שהמודל יבין בלי שנצטרך להסביר הכול מחדש בכל פעם.
אולי אפשר לקמפל את עצמנו לקובץ טקסט.
זו הנקודה שבה רוב האנשים נופלים. הם פותחים קובץ, וכותבים בו את מה שהיו כותבים בפרופיל לינקדאין.
שימו לב מה קורה בצד השמאלי: אין שם שום דבר על "מי אני". יש שם רק החלטות.
ההבדל הוא לא ״מי אני״.ההבדל הוא איך ״מי שאני״ משנה את ההחלטות שאני מקבל.
אם אני כותב "אני אוהב כתיבה פשוטה", לא אמרתי כמעט כלום. כל אחד אוהב כתיבה פשוטה. אבל אם אני נותן למודל כלל שהוא יכול להפעיל - פתאום יש לו במה לאחוז.
החליפו בין שני המצבים ותראו את ההבדל:
אל תתארו את האישיות שלכם.תתארו את ההחלטות שהאישיות שלכם גורמת לכם לקבל.
זה נראה אצלי בערך ככה. לא מרשים, לא מסודר במיוחד, ומשתנה כל כמה שבועות. אבל כל שורה כאן נכנסה בגלל שהתעצבנתי על משהו פעם אחת יותר מדי.
אין כאן שום דבר סודי. אין כאן ביוגרפיה. יש כאן ארבע קטגוריות של החלטות - ואת רובן לא כתבתי מאפס.
אתם לא צריכים לשבת מול דף ריק ולענות על מאה שאלות על עצמכם. אתם כבר מלמדים את ה-AI מי אתם, כל יום, בלי לשים לב.
כל פעם שכתבתם "לא ככה", "יותר קצר", "זה נשמע רובוטי", "בחיים לא הייתי כותב את זה" - יצרתם עוד פיסה קטנה של ה-Context האישי שלכם. היא פשוט נמחקה בסוף השיחה.
התיקונים שלכם הם דאטה.
כל פעם שאמרתם ל-AI "זה לא אני", בעצם לימדתם אותו מי אתם. רק לא שמרתם את זה בשום מקום.
בואו נבדוק את זה. אותה בקשה בדיוק, אותו מודל, פעם אחת עם הקובץ ופעם אחת בלעדיו.
בעולם העבודה המודרני, העצמת עובדים ומתן אוטונומיה הם מרכיבים מרכזיים בבניית צוותים מצליחים. כאשר מנהלים מאפשרים לעובדים לקחת אחריות, הם יוצרים סביבה שבה יצירתיות ומוטיבציה יכולות לפרוח.
חשוב לזכור כי כל ארגון הוא ייחודי, ולכן מומלץ להתאים את רמת האוטונומיה לצרכים הספציפיים של הצוות.
שתי התשובות למעלה הן שחזור מקוצר של הרצה אמיתית - אותה בקשה, אותו מודל, פעם עם הקובץ טעון ופעם בלי. קיצרתי לצורך הקריאה, לא שיפרתי.
אותה משימה. אותו מודל.אז מה השתנה?ה-Context.
במשך שנים לימדו אותנו לשפר Prompts. לתת יותר פרטים. לכתוב Role. להוסיף Constraints. לתת Examples. וכל זה נכון.
אבל יש שני סוגים של Context, והם מתנהגים אחרת לגמרי:
כמעט כל עולם ה-Prompt Engineering התמקד בראשון. ואנחנו כמעט לא בנינו את השני.
קל לחשוב שזה טריק של "תכתוב כמוני". זה לא. נניח שאני מתלבט לגבי החלטה ניהולית - אני לא רק רוצה שהמודל יכתוב כמוני.
אני רוצה שהוא יידע שאני מעדיף אמון על פני micromanagement. שאני רוצה לתת לאנשים ownership. שאני מעדיף להגיד "אני לא יודע" על פני תשובה מומצאת. ושאני רוצה שיאתגרו אותי כשאני סותר משהו שאמרתי בעבר.
בשלב הזה זה כבר לא Voice Guide. זה Context - ואולי, עם הזמן, סוג קטן של Personal Operating System. אבל בואו לא נתלהב מוקדם מדי.
המטרה היא לא לכתוב אוטוביוגרפיה של 40 עמודים. להפך - ככל שהקובץ גדל, כך פוחת הסיכוי שמשהו בו באמת ישפיע.
הכלל הכי טוב שראיתי בנושא הוא של Ruben:
אם מחקתם שורה וזה לא שינה איך שה-AI כותב, חושב, עורך או מקבל החלטה עבורכם - כנראה שהיא לא צריכה להיות שם.
אפשר לבדוק את זה ממש. מחקו שורה מהקובץ מימין, וראו מה קורה לתשובה משמאל:
אם כל החלטה בצוות צריכה לעבור דרככם, לא בניתם צוות. בניתם תור.
אנשים טובים לא צריכים מנהל שיגיד להם איך לעשות כל דבר.
החלק הקשה בניהול הוא לא לתת הוראות. הוא לסמוך.
אז במקום לפתוח עוד שיחה עם "Act as an expert..." - אולי שווה לפתוח קובץ חדש.
ותתחילו משלוש שאלות:
זה החלק שאף אחד לא אומר, אז בקצרה - אין צורך בשום כלי מיוחד. זה קובץ טקסט, ויש לו שלושה בתים אפשריים:
ואל תנסו לכתוב אותו נכון בפעם הראשונה. הקובץ שלי התחיל מארבע שורות שכתבתי בעצבים אחרי תשובה במיוחד גרועה, וגדל משם.